בלי לשים לב אני מוצא את עצמי מסתובב 4 שנים מסביב לעולם. מה שתוכנן והיה אמור להתחיל כ-חופשה באירופה בחודש ספטמבר 2021 בחגים, הוקדם בחודש לעבודה מרחוק כדי לא להיתקע בקורונה בישראל (צבע מדינות ירוק/צהוב/אדום אם אתם זוכרים).
כל זה התגלגל לעוד חודש עבודה מרחוק כי הייתי כבר באירופה, חודש בו הייתי צריך לקבל דרכון פורטוגלי, וגם כנס בצרפת שהתקבלתי להרצות בו ברגע האחרון. ככה מצאתי את עצמי מבלה שלושה חודשים מחוץ לישראל מה-5 באוגוסט עד ה-7 בנובמבר 2021.
בשבוע האחרון שלי מחוץ לישראל, שהייתי אמור לחזור לישראל לשגרה הקשה של סגרים, פקקים, מלחמות, הרבה לחץ ועצבים, עם ״כל הטוב״ שיש למדינה הזו להציע, הגיע הצעה מפתיע לעבוד בסטארטאפ שאין בו משרדים, ככה אוכל להמשיך להיות היכן שרק בא לי.
לטייל בעולם עם עבודה ובלי עבודה
את ההצעה הזו לקחתי בשתי ידיים, בשנה וחצי הראשונות הכל עבד די יפה שם, בשנה לאחר מכן האווירה בחברה וגם אלי נהייתה פחות נעימה.
בתחילת אוגוסט 2024 מצאתי את עצמי ללא עבודה. אני לא יודע מה איתכם, אבל כבר שנים בראש מתגלגל לי הרעיון שאם אני מתנהל נכון כלכלית אני יכול לא לעבוד, ותמיד אמרתי לעצמי שעבדתי בסטארטאפ שזאת תהיה העבודה האחרונה שלי, לפחות במתכונת של 5 ימים בשבוע.
התנהלות כלכלית חדשה
ביום שהופסקה עבודתי, לקחתי החלטה ש-לא לחפש עבודה, לנסות להמשיך להסתובב בעולם ללא עבודה, להתנהל מההשקעות שיש לי בבורסה בהם אני מושקע מסכומים מאוד קטנים עד סכומים מאוד גדולים ב-20 שנים האחרונות.
לשם כך, הייתי צריך לנהל מספר התאמות. היה ברור לי שאני לא יכול להתבסס על משכורת הייטק ״עשירה בשומנים וכל טוב״. באותו היום שהייתי בדרך החוצה מהחברה התחלתי לעשות רשימה של מדינות פוטנציאלית שאני יכול לטייל בהן עם הוצאות נמוכות. דבר שני, היה ברור לי שאני פחות מקפץ בין מדינות בקצב מהיר, אך עדיין יכול לקפץ בין הרבה לוקיישנים בתוך אותם מדינות. זאת מהסיבות, כי טיסות חוץ וטיסות בכלל מיקרות. כמו כן, התחלת ביקור במדינה חדשה דורשת הוצאות התחלה כמו קו סלולרי, אולי מונית לעיר אם אין תחבורה ציבורית טובה. אלו דברים שיכולים להקפיץ את המחירים, במידה ומחליפים מדינה כל שבוע.
הסיבה העיקרית לתקציב נמוך, היא שרציתי לראות שהכסף שלי צומח בקצב יותר גדול מאשר אני מוציא. כדי להיות בטווח הבטוח כוונתי להוצאות חודשיות של עד 6,000 שקלים בחודש, למרות שהרבה פעמים הם היו יותר קרובים לממוצע של 8,000 שקלים לחודש, הכוללים ביטוח נסיעות לחו״ל, חשבונות של דברים בישראל, תשלום למספר אפליקציות וכמובן לינה, אוכל, טיולים וטיסות. (אני עדיין משפר ועושה אופטימיזציה כל הזמן)
שינוי דפוס חשיבה
וכך היה, ״הורדתי את רמת החיים שלי״ כדי להיות אדם חופשי, לפחות באופן זמני, משהו שלא רץ סביב הזנב של עצמו, מישהו שיצא מ״מרוץ עכברים״.
כחלק מאופטימיזציה חייבים לשנות דפוסי התנהגות. שינוי דפוסי התנהגות הוא לא קל, אבל גם לא כל כך קשה כמו שחושבים, הוא מחייב התמדה והכרה במה אתה לא יכול לעשות כמו בחיים הקודמים שהיו לפני.
השינויים שהיו הם בחירה קפדנית של מדינות לטייל בהם כפי שציינתי, בדיקה של עלויות מעברים, פחות טיסות והעדפה של אמצעי תחבורה זולים, גם אם לוקחים הרבה יותר זמן, כמו אוטובוס לילה של 12 שעות על פני טיסה, כי זמן פנוי יש לי הרבה יותר עכשיו.
היו מדינות, כמו טאיוואן, שבה הוצאות הלינה יקרות וכל השאר זול. לא רציתי לוותר על טאיוואן ועשיתי בה מסע מקיף של חודשיים וחצי בהם ישנתי במעונות ״dorms", למעשה חדרים משותפים בהם ישנתי עם אטמי אוזניים. הכל היה למען המטרה של לטייל ולעשות מה שהכי חשוב לי בסדרי העדיפויות של טיול. והכי חשוב להיות גמיש ולא מקובע במחשבה.
ויש דברים שלא יכולים להישאר כמו בעבר, אין דבר כזה לאכול במסעדות מפונפנות. מסעדות מפונפנות שלוקחות לך בין 100-200 אחוזים על כל האקסטרה, ואני ״חתכתי בשומנים״ בצורה הכי חדה שאפשר. ״תרבות הטיפים הוכחדה״, אין טיפים, אני משלם מספיק על שירות עצם הקנייה שלי במקום, המשכורת היא על אחריות בעל העסק, ושאר הסיבות ל-״למה כן״ לא מעניינות אותי יותר. בשהייה באסיה זה יותר קל כי הם ברובם לא התקלקלו מהמערב.
בנוסף אין טיסות ללא הכרה חוצות יבשות כל מספר חודשים, רצוי למקסם יבשת במשך שנה-שנתיים. אירועי חתונות/בריתות ו-״שאר ירקות״ די חתכתי לפני, ועדיין די ברור שאי אפשר לתת להוצאות מהסגנון הזה לנהל לי את החיים, שבטח לא הטיסות אליהם.
המציאות ללא הכנסה מעבודה
המחויבות קיימה את עצמה, 8 חודשים בטיולים בלתי פוסקים, השווי של הכסף המשיך לעלות למרות כל ההוצאות (השקעות + כסף מזומן). לאחריו היו נפילות בבורסה, אך יש לי כסף ביטחון לשלוש שנים, ככה שגם הנפילות לא שינו שום דבר. ועכשיו בחודשים האחרונים הבורסה חזרה לשיא השיאים. אמנם הדולר נחלש, ולפחות על הנייר בשקלים, השווי של הכל עדיין לא בשיא השיאים. ועם כל זאת יש לי עוד שלוש שנים ללא צורך פדייה של כסף מהבורסה, וכן זה עם תקציב שמרני שאני מנהל על מנת להגיע לשווי שיא בתקופה הזו.
ב-חוקי הבורסה, שלוש שנים הם המון זמן, וכן הכל יכול לקרות, ועדיין בחוק הגדול לטווח ארוך הכל עולה. וכל זאת עדיין בלי לממש את הדירה הקטנה שלי בישראל שעומדת ריקה ללא השכרה שלה. כסף פוטנציאלי או להשקעות אם אמכור אותה או הכנסה נוספת משכירות.
כמובן שהחלטתי את ההחלטה להפסיק לעבוד היו בי המון חששות, כמו חששות של כל שינוי דרסטי בחיים. וכאן הגיע הראש שלי לנהל ולהבין ״איך כן לעשות את זה״ ו-לא ״באיך לא לעשות את זה״.
הצלחתי בשנה הזו ללא עבודה עדיין לטייל ב-6 מדינות באסיה כמו משוגע. עשיתי מסלול של 8 חודשים ב-תאילנד, לאוס, וייטנאם, טאיוואן, דרום קוריאה, ו-יפן, בהם ישנתי ב-8 חודשים בלא פחות מ-45 לוקיישנים שונים!! שזה 5.5 ימים ממוצא ללוקיישן.
מסלול הקיפוצים שלי מה-5 לאוקטובר עד ה-6 ליוני + המנוחה לפני בתאילנד
לסיכום
אין ספק שיצאתי לדרך לא הבנתי איזה רכבת הרים מיוחדת אני לוקח את עצמי, כמעט כמו סרט קולנוע שלא יכולתי לדמיין.
מה יהיה בהמשך? אין לדעת, כרגע אני מאט קצב, אסיים כאן שלושה חודשים בצפון תאילנד, כנראה המשיך לחודשיים ב-באלי אינדונזיה, עם אפשרות להארכה. ועדיין יש מצב שזה האטה לפני האצה מחדש.
60 תמונות מ-60 מדינות
אז זהו הסיכום של 4 שנים שלי בדרכים. מצרף 60 תמונות, תמונה אחת בלבד מכל מדינה בה ביקרתי ב-4 שנים האחרונות, ובונוס תמונה נוספת מאיי גלאפגוס שביקרתי בהם, שהייתי חייב להפריד מהביקור באקוודור עצמה.
אלעד שכטר 